אופנר נ' פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

עניינה של תביעה זו הינה באשר לטענות התובע בגין הפרת חוזה של חברת פלאפון.

התובע תבע את חברת פלאפון על כך שביום 17.12.09 הציע נציג חברת פלאפון הצעה לעבור לחברתו בעלות של 650 ₪. כמו כן, הבהיר נציג הנתבעת כי ההצעה אינה כוללת זיכוי בגין עמלת יציאה מאורנג' וזיכוי על מכשיר שהתובע רכש באופן פרטי.

לאחר סיכום הדברים, חתם התובע על 3 מסמכים שנמסרו לו בביתו ביום החתימה.

התובע ציין כי פנה לנציג הנתבעת והסב את תשומת ליבה לעניין טעות החיוב, אך משהנתבעת לא השיבה, פנה התובע לפניות הציבור דרך אתר הנתבעת. כמו כן, באתר הובטח לתובע כי פנייתו תענה בין 2-7 ימי עסקים אך עד יום הגשת התביעה, התובע לא נענה.

בערך לאחר 5 חודשים, הגיע התובע למשרדי חברת הנתבעת אשר בפתח תקווה, וביקש לקבל את המסמכים עליהם הוא חתום. נציג חברת הנתבעת, הציג בפני התובע מסמכים הנחזים להיות מסמכיו, אך חתימתו לא הופיעה על אותם מסמכים אלא חתימה של אדם אחר.

5 ימים לאחר מכן, פנה התובע שוב לתלונות הציבור ופרט את המעשה. חודש לאחר פנייה זו, יצר עם התובע נציג הנתבעת וטען בפניו כי החתימה לא זוייפה וכי המחלקה המשפטית תומכת בגירסה זו. ב10.6.10, קיבל התובע מכתב מהנתבעת בו היא מביעה התנצלות על חוסר שביעות הרצון.

ביום 21.6.10 פנה התובע למשטרת ישראל והגיש תלונה בגין זיוף, אך המשטרה החליטה שלא להוסיף ולחקור את הארוע ועל כך קיבל התובע הודעה.

כחודש ימים לאחר מכן, הוגש ערעור על החלטת המשטרה והתיק נפתח מחדש לחקירה.

התובע דרש סכום של 31,525 ₪ בגין אותם חיובים וכן ביקש לצרף הפרשי ריבית, הצמדה והוצאות משפט.

הנתבעת השיבה לטיעוניו של התובע וציינה בפני ביהמ"ש כי התובע חורג מכמויות הדקות שבחבילה שרכש, מידי חודש. בפניותיו אל הנתבעת הוסברה לו בכל פעם, מהות החריגה.

לעניין הזיוף הנטען, טענה הנתבעת כי מדובר בטענה שעלתה בדיעבד רק לאחר שנתיים, במטרה להביא לביטול הסכמי ההתקשרות מבלי לשאת בהוצאות ובתוצאות. זאת ועוד, טענה הנתבעת כי התובע עצמו הוא זה שחתם על הסכמי ההתקשרות כפי שהוא מודה בהודאת בעל הדין, שבכתב תביעתו.

הנתבעת פרטה בכתב הגנתה את תנאי ההסכם לעניין חיוב/זיכוי. לגבי המכשיר הראשון התובע ישלם סכום של 39.90 ₪ . על המכשיר השני, יקבל התובע זיכוי של 30 ₪ . על המכשיר השלישי, ישלם התובע סכום של 49.90 ₪ ועל המכשיר הרביעי יקבל התובע זיכוי בגובה 30 ₪ בכל חודש. על המכשיר הקבוע ברכב, מחויב התובע בסכום של 19.90 ₪ וכן מקבל זיכוי בחשבונית בסכום של 19.90 ₪, כך שכביכול לא משלם עליו.

הנתבעת פירטה בכתב הגנתה באופן מלא את הסכום החודשי הכולל של 655 ₪ שעל התובע לשלם בגין כל המכשירים ועוד ציינה כי ככל שהתובע צורך בפועל דקות שיחה ו/או הודעות SMS בכמות גבוהה מזו הכלולה בחבילות שרכש בתשלום חודשי קבוע ו/או ככל שעשה שימוש בשירותי האינטרנט ו/או צרך כל שירות סלולארי נוסף על השירותים הקבועים, יהיה עליו לשאת בתשלום בגין השירותים הנוספים שצרך. הנתבעת הביאה בפני ביהמ"ש את פירוט החריגות שעליהם שילם התובע ועליהן הלין.

הנתבעת ביקשה מביהמ"ש לדחות התביעה מחמת שיהוי ניכר של שנים וכן מחמת התיישנות מהותית ו/או שינוי ניכר, היורד לשורשו של עניין.

לביהמ"ש זומן להעיד מר שגיב מלול אשר באותה עת היה נציג המכירות שהחתים את התובע על מסלול הרכישה הנזכר. בראשית עדותו ציין מר מלול כי מדובר בארוע משנת 2009 וכי אינו זוכר במפורש את הפרטים.

התובע הראה למר מלול מסמך בו ישנה הצעה למסלול חיילים, מר מלול אכן זיהה את ההצעה הכתובה במסמך ככתב ידו ואימת שאכן הוא הציע לתובע מסלול חיילים.

מנגד, נציג החברה פנה למר מלול ושאל האם מדובר בהתחייבות למנוי שהתובע מקבל, מר מלול השיב כי מדובר בהצעה.

נציג החברה הבהיר כי התובע לא עמד, סוף דבר, בדרישות מסלול החיילים.

תביעתו של התובע היא למעשה בגין כל חיוהבי הנתבעת אליו בתקופה הרלבנטית – שבעה עשר חודשים וכן החזר מלא של שלושת מכשירי הטלפון.